הדילמה האכזרית

גבורת הרוח

הצלת החטופות.ים היא משימה נעלה, צו מוחלט – מוסרי, יהודי וישראלי. החמצתה תהפוך לחרפה ולכתם על זהותנו

פרופ' ישעיהו תדמור

בראש סדר היום של הקבינט – של המדינה, של החברה הישראלית – עומדת עתה, במלוא החריפות והדחיפות, הדילמה האכזרית בדבר המשך/סיום המלחמה, מול הרצון להחזיר את החטופים. מאז ה-7 באוקטובר, אני בדעה שהחזרת החטופות.ים היא יעד עליון של ישראל, במצב הנורא שהיא נתונה בו; צו מוחלט - מוסרי, יהודי, ישראלי. החטאה בהשגת המטרה הזאת תהיה לחרפה, שתציק לנו כבני-אדם עד יומנו האחרון ותהווה כתם בל יימחה, שיוטבע לעד על זהותנו כעם.

כעת נראה בבירור, שבלית ברירה על ישראל לשלם את המחיר לכך: הפסקת המלחמה למשך תקופה ארוכה ושחרור אסירים פלסטינים רבים.

אין ספק, יכולת ההרתעה של ישראל נחבלה קשות. המחיר הנדרש אף עלול להחמיר אותה. אבל היא לא גוועה, גם לא בעיני האויבים המרים, שהרי כוחה הצבאי האדיר של ישראל שריר, ועוד יתעצם; ההניעה ללחימה, נכונות ההקרבה, תחושת היחד וגבורת הלוחמים ביחידות צה"ל מוכחות בעליל, יום ולילה, במלחמה ורוח ההתנדבות האזרחית מדהימה ומרגשת כל נפש בישראל ובעולם.

"השבתם תהיה פרק מופתי ומחנך: עדות להכרעה הומנית, שתבטיח את הזהות המוסרית של המדינה"

גבורה, גבורת הרוח, קיימת לא רק בקרב – היא מתבטאת גם בהכרעות שתכליתן היא טוב אנושי. כך גם ניצחון איננו רק בהשמדת האויב. ניצחון הוא גם העוצמה המתבטאת בהצהרה כי טעינו, שגינו, נכשלנו; הוא גם היכולת לומר עכשיו: הוכחנו את יכולותינו – לעצמנו ולאויב – ואין ספק שנוכל בתוך כמה חודשים להכריע באורח נחרץ במלחמה. אבל לפנינו משימה, המשימה הנעלה ביותר מבין המשימות כיום – הצלת חייהם של החטופות והחטופים – ואנחנו, עם החששות, אך מתוך שיקול דעת ערכי, מקדימים אותה על פני האחרות. זמנן של אלה עוד יגיע.

השבת החטופים.ות, נוכח המחיר הכבד, המפחיד, תהווה הישג מוסרי כביר ותבטא עוצמה זהותית גבוהה. אם נעשה זאת, מורשת העם תצא נשכרת. גם החינוך ייצא נשכר. השבת החטופות.ים תהיה לפרק מופתי, מן המעלה הראשונה, פרק מחנך: עדות להכרעה הומנית של המדינה, המאירה על תפיסתה את האדם, את האזרח, הסובייקט, כתכלית מוחלטת בפני עצמה, ואת תפקיד המדינה להגן עליו ולהצילו מכל רע, ודאי מהרע מכול; פרק המבטא את זיקתה של ישראל לקומה שמעל לקיום: המוסר האנושי.

מול ישראל אתגרים קשים מקבילים. הם ידועים. לא אמנה אותם כאן, רק אומר שגם עמידה והתמודדות מוצלחות באתגרים האלה מותנות בהחזרת החטופות.ים, שתבטיח את ממד הזהות המוסרית שלנו.

שלושה צעדים הכרחיים

כן, להחזיר את כולם ולשלם את מלוא המחיר. אבל רק במקביל להחלטה בינלאומית על ביטול שלטון חמאס ולהתגייסות כללית לשיקום הפריפריה.

פרופ' משה שנר

בפני כל אחת ואחד מאתנו עומדת עתה, במלוא החריפות והדחיפות, דילמה מקפיאת הדם: המשך המלחמה עד להכרעת שלטון חמאס, לצד רצון להחזיר את כל החטופים והחטופות הנמקים במנהרות – ילדים, נשים וגברים, חיילים וחיילות, כולם. חייהם תלויים מנגד והחזרתם המיידית היא יעד עליון; צו מוסרי מוחלט. אם ניכשל במבחן זה, יוטבע לעד אות קין בזהותנו כעם.

מנגד, נשמעת זעקתם של תושבי הנגב המערבי ואנשי גבול הצפון להדברת ארגוני הטרור המאיימים עליהם. אחרת לא יוכלו לשוב לבתיהם. אויבי ישראל, קרובים ורחוקים, צופים בכוחה של ישראל להתמודד ולהשיב מלחמה. ללא הדברת שלטון חמאס וללא הרחקת איום חיזבאללה לא יהיה לנו קיום במרחב. סביבנו זאבים לוטשי שיניים, המצפים לכל עדות לחולשה.

ארורה הממשלה שהביאה עלינו את אסון ה-7 באוקטובר, ששיסתה אותנו אלו באלו, שליבתה שנאה בתוכנו והביאה את אויבינו לחשוב שהגיעה העת להכות בישראל. אנו מהלכים מאז חפויי ראש, הייאוש והפחד מאכלים. אבל אין לנו ברירה אלא להתעשת ולעשות לתיקון ישראל.

לכן, מעבר לצורך הדחוף בהורדת ממשלת העוועים, עלינו להתמודד עם הדילמה הזו. אך לצערי, אין לה מענה חד וברור. אני מודה שאינני יודע באופן ברור מה נכון לעשות, מוסרית או טקטית. ובכל זאת, יש שלושה צעדים עקרוניים, הכרוכים לדעתי זה בזה, וגם בכאב ובאי-ודאות, שעל ממשלת ישראל להכריז עליהם כיעד משולש.

"ללא הדברת שלטון חמאס וללא הרחקת איום חיזבאללה לא יהיה לנו קיום במרחב. סביבנו זאבים לוטשי שיניים, המצפים לכל עדות לחולשה"

הצעד הראשון ההכרחי הוא להניח הצעה לשחרור כל החטופים כולם, בתמורה להפסקת הלחימה לתקופה לא קצרה ולשחרור אסירים פלסטינים רבים, אפילו כולם. אין לנו עניין בהמשך הרס הרצועה ובגרימת הרג וסבל נוספים לאוכלוסייה שם; חילוץ אזרחינו מאימת המוות וביטול איום הטרור הרצחני על ישובים בנגב ובגליל הם שעומדים לנגד עינינו. למרות המחיר הכבד והסיכון הרב, יהיה זה מהלך שייחרט בתולדות עמנו כמעשה מוסרי נעלה, המשך למסורת יהודית ארוכה של העמדת פדיון שבויים כערך עליון. עם זאת, המסורת אינה מעמידה את פדיון השבויים כערך מוחלט; מולו עומד ערך החיים, חיי הציבור כולו.

לכן, הצעד השני ההכרחי, שעל ישראל לדרוש כתנאי להפסקת הלחימה, הוא החלטה בינלאומית על ביטול שלטון חמאס ברצועה: יציאת מנהיגות חמאס ממנה והקמת שלטון אזרחי, לא ישראלי. זאת, לצד פירוזה ומימושם של סידורי ביטחון ארוכי טווח, להבטחת סיום איומי הטרור על ישראל. במקביל, יש לחדש גם את תהליך השלום, לקראת פתרון שתי המדינות – מדינת הלאום היהודי לצד מדינה פלסטינית.

צעד שלישי חיוני הוא פנים ישראלי: התגייסות חסרת תקדים של מדינת ישראל ושל אזרחיה לשיקום יישובי הפריפריה החרבים והעמדתם בראש סדר היום הלאומי – שיקומם הפיזי, הכלכלי והחברתי, מיגונם הפסיבי והאקטיבי, וחיזוק ההגנה על הגבולות במגוון אמצעים. בנוסף, על ממשלת ישראל, כל ממשלה שתיבחר במקום ממשלת החורבן הנוכחית, לחדש את השיח על דמותה של המדינה, לשם השגת הסכמה רחבה על ליבת זהותה הדמוקרטית.

את היעד המשולש הזה עלינו להציב בלב המדיניות שלנו, ולתרגמו להצעות מעשיות.