האם לצאת למלחמה מול חיזבאללה?

ואם הדיפלומטיה תיכשל

למקומות המאפשרים ירי בכינון ישיר לרכס רמים נצטרך להיכנס ולחרוג מהקו הכחול. אבל באזור מטולה הבעיה לא תיפתר. שם נדרש לכבוש עשרות קילומטרים

איתמר יער

האם לצאת למלחמה מול חיזבאללה? כדי לענות על השאלה, יש להסתכל במבט רחב יותר על מהות האיום ועל התפקיד שיש לחיזבאללה במרחב.

לא נשמח לצאת למלחמה, ועם זאת, האיום שמציב חיזבאללה על ישראל הוא איום חמור הרבה יותר מזה של חמאס – שניהם שליחיה של איראן.

מבחינת איראן, התפקיד שממלא חמאס, ארגון סוני, הוא להוות מטרד בלתי פוסק על ישראל – לגרום לה לכוון את הקשב לרצועת עזה ולפגוע ללא הרף בחברה הישראלית. אבל ארגון חיזבאללה ולבנון חשובים לאיראן הרבה יותר, ותפקידן משמעותי הרבה יותר, כחלק מהציר הגיאוגרפי איראן - עיראק - סוריה - לבנון - ומשם לים-התיכון. חלק חשוב באסטרטגיה האיראנית הוא יכולת לאיים לא רק על ישראל, אלא על אירופה כולה. הרעיון האסטרטגי השיעי – להשתלט על כל העולם – חשוב הרבה יותר מהחמאס, ואיראן לא מתכוונת לאבד את הנכס היקר הזה, רק כי חמאס החליט להתפוצץ עלינו.

עד כה, חיזבאללה שומר על רף לחימה כזה שלא יגרום לישראל לצאת למלחמה. אך מבחינת ישראל, המציאות שהתקיימה בגבול הצפון עד ל-7 באוקטובר השתנתה לחלוטין. אם חשבנו עד אז שהיקף המתקפה האפשרית לא יהיה גדול, ושהיערכות צה"ל בצפון תפתור את האיום, ב-7 באוקטובר התברר, שגם מקצועית-צבאית וגם ציבורית האיום גדול הרבה יותר וממשי מאוד, ודאי אחרי הצלחת החמאס.

הצלחת החמאס עלולה לעודד את חיזבאללה לחשוב שהוא יכול לעשות דבר דומה, בלי להביא להרס לבנון כולה. אנחנו אמנם בונים על כך שאיראן תבלום את חיזבאללה, אבל למדנו כבר שלא ניתן להיות בטוחים בכך.

"מספיק להסתכל במפה כדי להבין

מי מאוים מחדירה קרקעית. בעיקרון הם יכולים לרדת עד חיפה

ואף אחד לא יעצור אותם"

ולכן, אנחנו חייבים להביא לשינוי המציאות בגבול הצפון ולדאוג לכך שלא יהיה משם איום. האיום המרכזי אינו הטילים – טילים היו שם וימשיכו להיות שם. קריית-שמונה חטפה קטיושות במשך עשרים שנה ולא פינו אותה. האיום העיקרי, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר, הוא איום החדירה הקרקעית, שמפחיד את הציבור הישראלי והוא משמעותי יותר מכל הרקטות והטילים.

זהו איום ממשי, ומאוד ספציפי. אנחנו יודעים בדיוק מי ייפגע ממנו. טילים הם איום כללי. לא יודעים לאן יגיעו ומי ייפגע – טילים יכולים להגיע לכל מקום במדינה. אבל כשמדובר בפלישה קרקעית, מספיק להסתכל במפה כדי להבין בדיוק מי הכי מאוים, אילו יישובים נמצאים על הגבול ומדרום לו – הרי בעיקרון הם יכולים לרדת גם עד חיפה ואף אחד לא יעצור אותם.

עולה השאלה אם כן, האם ניתן להשיג את הרחקת חיזבאללה מהגבול – אם בדיפלומטיה ואם בכוח. אם אפשר בדיפלומטיה, נשמח מאוד. אך אם נאלץ לפעול בכוח, השאלה היא מתי: להילחם בחיזבאללה במקביל ללחימה בעזה זה אמנם אפשרי, אך יגבה מחיר גבוה, כיוון שהכוח מפוצל. לכן לישראל יש אינטרס שלא לעשות זאת כרגע. עם זאת, צריך להיות ערוכים לאפשרות שנסראללה יחליט החלטה לא רציונלית, ולכן זו לא בדיוק הבחירה שלנו. חלק ממה שצה"ל עושה כעת בלבנון, מה שהכתבים קוראים לו לצערי "משיב למקורות הירי", זה בעיקר לנצל את הסיטואציה כדי להשמיד יכולות של חיזבאללה: עמדות, מקומות שמהם יכולים לצאת מחבלים, אולי מנהרות, מצבורי נשק ותחמושת ומרכזי קשר. פוגעים בהם כדי לשנות את המציאות הפיזית, את התשתיות, ולגרום לחיזבאללה להבין שאם הוא יחליט לפעול, ההצלחה שלו לא תהיה דומה בשום צורה להצלחת החמאס ב-7 באוקטובר.

אך הדרך הדיפלומטית קודמת. לישראל אין ברירה והיא חייבת לסייע לאמריקאים לטפל בבעיה בדרך דיפלומטית; להתחשב באינטרסים האמריקאיים, כי אלה אינטרסים אזוריים ופתרון כזה יסייע גם לנו. אם יש דיפלומטיה שתרחיק את חיזבאללה עד הליטני, מה טוב.

אך במקרה שניסיון כזה ייכשל, לא תהיה לישראל ברירה אלא להיכנס למערכה, ואני לא מוציא מכלל אפשרות גם כניסה ישראלית לחלק קטן מדרום לבנון. באותם מקומות המאפשרים ירי בכינון ישיר לעבר רכס רמים, נצטרך בכל מקרה לחרוג מהקו הכחול – אם כחלק מהסדר ואם במלחמה. לא כל הבעיה תיפתר, כיוון שבגזרה המזרחית, באזור מטולה, נדרש לכבוש עשרות קילומטרים כדי להרחיק את אפשרויות הירי. באזור המערבי המצב פשוט יותר. עמדות חיזבאללה נמצאות באזורים מצומצמים על קו הרכס וניתן להשתלט עליו ולהגיע למצב שבו לא יהיה קשר עין עם יישובים ישראליים. כך או כך, ההיערכות שלנו בצפון תצטרך להשתנות לחלוטין: בעניין הזה אין אופציה אחרת.

אל"מ (מיל.) איתמר יער היה המשנה לראש המל"ל

קרדיט לתמונה: מאת maryatexitzero - photo of Dec 10 2006 pro-Hezbollah rally Beirut, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4664641