ליברליזם תחילה - עמדה פוליטית רעננה

מאז עלתה הממשלה הנוכחית לשלטון אנו עדים למתקפה מתמשכת שלה על כל עמודי התווך הליברליים במדינה. התקפה על סדרי שלטון תקינים, בית המשפט והפרקליטות, השתלטות על המשטרה, על מערכת החינוך הממלכתי, פגיעה באקדמיה, ועוד.

יתרה מכך, גורמים אנטי ליברליים קיצוניים מנצלים את אירועי ה 7 באוקטובר כדי להציג את העמדה הליברלית כעמדה חלשה שאיננה מסוגלת להתמודד עם הסביבה הפונדמנטליסטית. הם מציעים פונדמנטליזם נגדי. עמדה כוחנית, נקמנית, חסרת מעצורים. פעמים רבות מציגים אותה כ"מוסר יהודי" ונותנים לה על-ידי כך מעמד מועדף.

האמת היא, שהחמאס הצליח להכות בנו מכה קשה אך ורק כי ממשלות ישראל איפשרו לחמאס, ארגון אנטי ליברלי, פונדמנטליסטי, להתעצם.

על-כן, אני מציע עיקרון חדש לפוליטיקה שתוביל לשלום עתידי בין הים לירדן - ליברליזם תחילה.

העיקרון הזה אומר שלפני השאלה של מדינה פלסטינית ואפילו לפני שאלת הגבולות קיימת השאלה של חופש לכל אדם, ישראלי או פלסטיני בין הים לירדן.

ראשית, חופש מאימת הטרור מבית. חיסול מוקדי הכח החמושים שאינם מייצגים את השלטון. בכללם, מילציות חמושות בשטחי הרשות, קבוצות חמושות במחנות הפליטים ובדומה, מיליציות מתנחליות. השתחררות מהלפיתה הדיקטטורית של מוסדות דתיים (יהודים ומוסלמים), השלטת תכנית לימודים חופשית ונקייה מגזענות ושנאת חינם במערכת החינוך, ויצירת מרחב של חופש פוליטי אמיתי. רק כך יכולה להתקיים דמוקרטיה אמיתית או שתי דמוקרטיות אמיתיות.

לכאורה, המפה הפוליטית בישראל נחלקה במשך שנים רבות לימין ושמאל על-פי העמדה בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תומכי ארץ ישראל השלמה אל מול תומכי פשרה טריטוריאלית.

בשנים האחרונות הצליח בנימין נתניהו להעניק למושגים אלה משמעות חדשה. לפי הגישה הזו, תומכי נתניהו הם ימניים ומתנגדיו שמאלנים.

אני מציע גישה חדשה. להניף את הדגל הליברלי במקום הראשון. במקום בו שולטות גישות אנטי ליברליות לא ייכון שלום.